השעה שבע וחצי בבוקר ואני כבר עומדת בקופת החולים ליד קורא כרטיסים מגנטי, שולפת את כרטיס קופת החולים שלי ומעבירה אותו בקורא כרטיסים מגנטי שניצב ממש בכניסה. שולפת את כרטיס המספר שלי ונכנסת ומתיישבת לי על הספסל בחדר ההמתנה.
מלאת חששות ממתינה בקוצר רוח למספר שלי שיתנוסס מיד על המסך, לאחר שהעברתי את הכרטיס שלי בקורא כרטיסים מגנטי, כל שנותר לי לעשות זה להמתין שיקראו לי להכנס לחדר האחיות.
ארבעים שנה ושלוש לידות לא עזרו לי כנראה להתגבר על הפחד הגדול שלי מדקירות, זריקות ובדיקות דם וכל מה שקשור במחטים. אילו הייתי יכולה לבוא עם אמא שלי לקופת החולים הייתי עושה זאת בשמחה, אבל אני יושבת לי לבד על הספסל וממצינה שיקרה אולי נס וישלחו אותי הביתה מבלי לדקור אפילו פעם אחת.
ישובת וכוססת ציפורניים ונבהלת בכל פעם שהדלת נפתחת, אולי יגיע תורי עכשיו.
אשה מבוגרת נכנסת לחדר ההמתנה. ניכר כי היא מבולבלת. היא אוחזת בכרטיס המגנטי בידיה ומתלבטת מה לעשות. מתוך המצוקה שלי, קלטתי את המצוקה שלה ומיד מיגשתי אליה לעזרה. שאלתי אותה האם היא העבירה את הכרטיס בקורא כרטיסים מגנטי, אך היא השיבה בשלילה ולא הבינה כלל על מה מדובר.
השינויים הטכנולוגיים לא תמיד מציחים להדביק את הפער הגדול שיש לדור המבוגר שביננו בידע והבנה ונידרש תיווך לא אחת על ידינו.
ניגשתי יחד אתה לקורא כרטיסים מגנטי והסברתי לה מה צריך לעשות. היא העבירה את הכרטיס לפי ההוראות שלי בקורא כרטיסים מגנטי ושלפה את הפתק מהמכשיר.
האשה הנעימה הודתה לי ואני חזרתי למקומי ישובה על הספסל וחרדה לקראת הבאות.
האשה המבוגרת שרק לפני רגע היתה מבולבלת ולא שלווה ליד קורא כרטיסים מגנטי, התישבה כעת לצידי והביטה אלי בעיניים רכות וחמות.
היא הביטה לתוך עיני וכאילו קראה את מחשבותי , הושיטה את ידה ואחזה בכף ידי, במילים מרגיעות היא הבטיחה לי שהכל יהיה בסדר. באותה השניה המספר שלי התנוסס על הצג ולא ידעתי מה לעשות, האם להכנס פנימה או להישאר אוחזת בכף יד החמה והבטוחה הזו.
ללא מילים הביטה אלי האשה הטובה וקמה יחד אתי , צועדת פנימה יד ביד לחדר האחות. האחות קבלה אותנו בברכה וחשבה שזו אני שמלווה את אמא שלי לבדיקה. לא תיקנו אותה על טעותה. ועשינו יחד בדיקת דם בזו אחר זו מבלי להפריד את אחיזת היד.
